הבינה המלאכותית כבר מזמן אינה נחלתם של סרטי מדע בדיוני. היא כאן, בכיס שלנו, במשרד, בבית המשפט ולעיתים גם בלב הסכסוך המשפחתי או העסקי. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך מתרבות השאלות המשפטיות שהיא מעוררת: האם צ'אטבוט יכול להפוך לראיה בהליך גירושין? מה קורה לפרטיות שלנו כשאנחנו משתפים מידע אישי עם עוזר וירטואלי? ומה הדין כאשר ראיה דיגיטלית מופקת באמצעות כלי AI ללא ידיעת הצד השני?
החשש מפני חשיפת מידע שהוזן לכלי בינה מלאכותית קיבל ביטוי משמעותי בפסק הדין האמריקאי בעניין United States v. Heppner, שניתן בבית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק.
הבינה המלאכותית ככלי לאיסוף ראיות – איפה עובר הגבול?
אחד התחומים הנפיצים ביותר הוא השימוש בכלי AI לאיסוף וניתוח ראיות בהליכים משפטיים. דמיינו מצב שבו אחד הצדדים בהליך גירושין משתמש בתוכנה מבוססת למידת מכונה כדי לנתח את התנהגות בן הזוג ברשתות החברתיות, לזהות דפוסי הוצאות חריגים, או אפילו לנתח הקלטות קוליות. מצד אחד, מדובר במידע שיכול להיות רלוונטי ביותר להליך; מצד שני, השגתו עשויה להוות פגיעה חמורה בפרטיות ואף להיחשב כראיה שהושגה שלא כדין.
בישראל, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אוסר על חדירה לפרטיות הזולת, ובכלל זה האזנה שלא כדין, צילום אדם ברשות היחיד, והעתקת תוכן ממחשב אישי. כאשר כלי AI משמש לביצוע פעולות אלו, האחריות המשפטית אינה נעלמת – היא פשוט עוברת למפעיל האנושי. בתי המשפט בישראל טרם הכריעו באופן מקיף בסוגיה, אך המגמה העולמית מצביעה על החמרה: ראיות שהושגו תוך שימוש לא מורשה ב-AI עשויות להיפסל, והמשתמש עלול למצוא עצמו חשוף לתביעות נזיקין ואף להליכים פליליים.
חיסיון עורך דין-לקוח בעולם של עוזרים וירטואליים
סוגיה מטרידה נוספת נוגעת לחיסיון החסוי ביותר במשפט – חיסיון עורך דין-לקוח. בעידן שבו אנו מנהלים שיחות עם עוזרים וירטואליים דוגמת Siri, Alexa או Google Assistant, עולה השאלה: מה קורה כאשר לקוח משוחח עם עורך דינו כאשר אחד המכשירים הללו מאזין? האם המידע נותר חסוי?
התשובה מורכבת. חיסיון עורך דין-לקוח חל על תקשורת הנעשית בסודיות בין עורך הדין ללקוחו, לשם קבלת שירות משפטי. אולם, נוכחותו של צד שלישי – ולו וירטואלי – עלולה לשבור את החיסיון. חברות הטכנולוגיה אוספות ומנתחות את המידע המועבר דרך המכשירים שלהן, ולעיתים אף מאחסנות אותו בענן. במקרה כזה, ניתן לטעון כי הלקוח ויתר על הסודיות בעצם השימוש במכשיר. משרדי עורכי דין מתקדמים, ובהם משרדה של עורכת הדין ורד לוי, כבר מיישמים כיום פרוטוקולים מחמירים בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיה חכמה במהלך פגישות וייעוצים.
חשוב לציין כי הפסיקה בארצות הברית עדיין מתפתחת, ואף קיימות החלטות שבהן בתי משפט נקטו גישה שונה ביחס לשימוש ב-AI ככלי טיוטה, במיוחד כאשר מדובר בשימוש לצורך הכנת מסמכים ולא בהעברת מידע סודי לגורם יריב. עם זאת, דווקא חוסר האחידות בפסיקה מחזק את הצורך בהסדרה מראש. ארגון אינו יכול להרשות לעצמו להמתין עד שבית המשפט יכריע בדיעבד האם השימוש שנעשה בכלי AI היה מוגן או לא.
פרקטיקה מומלצת – כך תגנו על עצמכם
הלקח עבור משרדים, חברות וארגונים ברור: שימוש בבינה מלאכותית ללא מדיניות פנימית, ללא בדיקת תנאי השימוש, ללא רישיון מתאים וללא הדרכת עובדים, עלול ליצור סיכון ממשי לאובדן חיסיון, לחשיפת מידע מסחרי, לפגיעה בפרטיות ולהיווצרות מסמכים שיהיו בני גילוי בעתיד.
לכן, עוד לפני שמטמיעים כלי AI בארגון, יש לבצע הערכת סיכונים ייעודית, לקבוע אילו שימושים מותרים ואילו אסורים, להגדיר איזה מידע אסור להזין למערכת, לבחון רכישת רישיון ארגוני הכולל התחייבות לאי־שימוש במידע לאימון מודלים, ולהטמיע נהלים ברורים לשימוש אחראי בכלים אלו.
לאור האמור, הנה מספר המלצות מעשיות שכל לקוח – וכל עורך דין – צריכים לאמץ:
ראשית, הקפידו לנהל שיחות רגישות בסביבה נקייה ממכשירים חכמים. בטרם פגישה עם עורך הדין, וודאו כי הטלפון החכם, הטאבלט וכל מכשיר אחר המחובר לאינטרנט כבויים או נמצאים מחוץ לחדר.
שנית, הימנעו משיתוף מידע משפטי רגיש באמצעות צ'אטבוטים או עוזרים וירטואליים. גם אם נדמה לכם שמדובר בשיחה תמימה, המידע עלול להישמר, לנותח ולשמש אתכם לרעה בעתיד.
שלישית, היוועצו בעורך דין הבקיא בתחום הטכנולוגי בטרם תעשו שימוש בכלי AI לצורך איסוף מידע על הצד שכנגד. לעיתים, המידע המפתה ביותר עלול להתברר כמלכודת משפטית עבורכם.
הבינה המלאכותית טומנת בחובה הבטחה עצומה, אך גם סיכונים לא מבוטלים. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, כך נדרשת זהירות רבה יותר מצד כל המעורבים. במשרדה של עורכת הדין ורד לוי, אנו מקפידים להישאר בחזית הידע המשפטי-טכנולוגי, על מנת להעניק ללקוחותינו את ההגנה המקיפה ביותר – הן בזירה המשפטית והן בזירה הדיגיטלית.
מה בין פסק הדין לבין חובת ניהול הסיכונים בארגון?
פסק הדין בעניין Heppner אינו רק סוגיה אמריקאית בדיני ראיות. הוא ממחיש עיקרון רחב יותר: כאשר ארגון אינו שולט במידע שהוא מזין לכלי AI, הוא אינו שולט גם בסיכון המשפטי שנוצר בעקבות אותו שימוש.
בישראל, יש לקרוא את הדברים לצד החובות החלות מכוח דיני הגנת הפרטיות, דיני אבטחת מידע, חובות סודיות, חובות אמון וזהירות של נושאי משרה, וכללי החיסיון המקצועי. הרשות להגנת הפרטיות כבר הבהירה כי שימוש במערכות בינה מלאכותית אינו פוטר ארגון מחובותיו ביחס למידע אישי, אלא מחייב בחינה זהירה של אופן איסוף המידע, עיבודו, שמירתו, אבטחתו והעברתו לצדדים שלישיים.
מכאן נובעת החשיבות המעשית של הערכת סיכונים: לא מדובר במסמך פורמלי שנועד "לסמן וי", אלא בכלי ניהולי ומשפטי שנועד למנוע מראש מצב שבו מידע רגיש, אישי, מסחרי או משפטי יוצא משליטת הארגון.
הערכת סיכונים נכונה תאפשר לארגון לקבוע נהלים ברורים לשימוש בכלי AI, להגדיר אילו עובדים רשאים להשתמש בהם, איזה מידע אסור להזין, באילו כלים מותר להשתמש, האם נדרש רישיון ארגוני מוגן, האם יש מנגנון מחיקה, האם נאסר שימוש בתוכן לצורך אימון מודלים, והאם נדרשת הדרכת עובדים.
המסר פשוט: מי שמסדיר היום את השימוש בבינה מלאכותית, מצמצם מחר את הסיכון לחקירה, תביעה, גילוי מסמכים, פגיעה בפרטיות ואובדן חיסיון